מעגל תרומה ומחצית השקל – יסוד השלום והחיבור
פרשת תרומה פותחת בציווי:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח')
רש"י מעיר כי לא נאמר "בתוכו" אלא "בתוכם", כלומר השכינה שורה בתוך ליבם ובתיהם של ישראל. במקביל, בשבת שקלים אנו קוראים:
"זה יתנו כל העובר על הפקודים: מחצית השקל…" (שמות ל', י"ג)
הרעיון של "מחצית" מזכיר לנו שאין אדם העומד לבדו כשלם; אנו צריכים שותפות כדי להגיע לקומה מלאה.
בשלום בית, איש ואישה מקרבים חצאי עולמות, משלימים זה את זה ויוצרים אהבה יציבה. כשהכל הופך לחיבור שלם, הבית נבנה כהיכל ששכינה שורה בו.
ברוח זו, חז"ל מלמדים בגמרא (סוטה י"ז) על פסוק "איש ואשה": אם נוציא מהם את האותיות י–ה, נישאר עם "אש" – רמז שאם איננו מכניסים את שם ה' בקשר, הבית עלול להפוך לסערת אש.
אולם כשנוספים י–ה, אותה נוכחות אלוקית, נולד שלום ואחדות. שלום בית נשען, אם כן, על מודעות מתמדת לרצון ה' ועל רצון משותף לשלב שמו במרכז.
המשל במשכן – מעגלים של קדושה עד הלב הזוגי
המשכן במדבר עמד במרכז, וסביבו היו חצרות ומחנות.
מאוחר יותר, במקדש בירושלים היו כמה אזורים:
- קודש הקודשים
- ההיכל
- העזרות
- הר הבית
- ירושלים
מעגלים של קדושה
עיצוב זה מלמד על מעגלים של קדושה:
מהלב הפנימי ביותר – "קודש הקודשים" – ועד המעגל החברתי הכללי. באופן דומה, שלום בית מייצר מעגלי השראה.
תחילה הוא מהדק את הקשר בין בני הזוג עצמם, ומשם משפיע על הילדים, המשפחה והקהילה. לאור זאת ברור שהפרשה מלמדת כיצד שני "חצאים" (מחצית השקל) עולים להיות "שלם" במרכז, בעוד המעגלים החיצוניים נהנים מאור הנשאב מתוך המרכז.
מילים נפלאות מופיעות בנביא:
"הָיוּ עֵינַיִךְ רֹאֹת אֶת מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ, תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים" (ישעיהו ל"ג, י"ז)
כשרואים את מלך המלכים במרכז החיים, מתרחבת הראייה אל "ארץ מרחקים", אל מעגלים רחבים יותר. כך המקדש נעשה מקור השראה, וכך הבית היהודי יכול לשמש מוקד חסד וסולידריות חברתית.
הלכה של שלום – לא להירדם בכעס
הלכה ידועה (ממורשת חז"ל ודברי ראשונים) מדריכה אותנו שאסור שזוג ילך לישון בכעס.
כלל זה, המופיע ברמז בהנהגות צדיקים ובפוסקים, מבוסס על ההבנה ששלום בית הוא ראשון במעלה. אם מדובר בברוגז או כעס, יש להתפייס במהירות ולא לאפשר לאש הריב ללון בבית.
כתבו בעלי המוסר שדבר זה נכון לכל אדם, אך בזוגיות הדבר מודגש שבעתיים, מפני שה"בית היהודי" שקול כנגד משכן מעט. הבית אמור לשמש מקום השראת שכינה, וכעס הנמשך אל תוך הלילה מערפל את אור השלום.
בורא עולם מוחק את שמו – מסירות נשגבת למען השלום
בהקשר לזה, אחת התופעות המדהימות בתורה היא פרשת סוטה (במדבר ה'), שבה הקב"ה מצווה למחוק את שמו על המים, כדי להשכין שלום בין איש לאשתו, אם התעוררו חשדות ביניהם.
המחשה זו מלמדת עד כמה שלום בית גדול בעיני הבורא. אם הוא עצמו מסכים לכך שכתיבתו הקדושה תימחה, קל וחומר שבני אדם צריכים להתגמש, לוותר על אגו, ולהגיע לפשרה ולשלום.
במובן זה, מחצית השקל ותרומה לבניית המשכן – שניהם פעולות של נתינה שמעידות על נכונות לוותר על חלק ממעמדנו האישי למען בניית "מקדש".
פרשת תרומה – תרומת לב, צבעים שונים לחיבורים שונים
בפרשת תרומה מופיעים חומרים מגוונים: "זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני…" (שמות כ"ה, ג'-ד'). המגוון מראה ששום חומר אינו מיותר.
כאשר בני ישראל נידבו מרצונם החופשי, התגלה יופי רבגוני. כך גם בבית: לפעמים בני הזוג נבדלים באופי ובטעם – אחד רועש ואחד שקט, אחד מוזיקלי ואחד ארגוני – אך בדיוק ההטרוגניות הזו יוצרת יופי פנימי.
אהבה אינה רוצה להפוך את בן הזוג לתעתיק זהה, אלא לתת לכל כוח לבוא לידי ביטוי. זהו שלום אמיתי: אחדות מתוך ריבוי.
נאמר בתהילים:
"רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹקַי, נִפְלְאוֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ" (תהילים מ', ו')
ה' ברא עולם מלא ניגודים ומתוך כך מתגלה תפארתו. הבית אף הוא רב-גווני, ממשכן חומרים אציליים ועשירים. כשלומדים להעריך את ההבדלים, שוכנת הקדושה "בתוכם".
שבת שקלים – מודעות ציבורית וערבות הדדית
מצוות מחצית השקל נעשתה לצורך קורבנות הציבור, מה שמעביר מסר נוסף בזוגיות: ברית הזוג איננה פרטית לחלוטין; היא משולבת בכלל ישראל.
הקמת בית יציב ומתפקד נושאת השפעה על משפחה מורחבת, שכנים, ועם ישראל. הלוא אם בני הזוג מוצאים עצמם שלווים ומאוחדים, מן הסתם תגדל תרומתם החברתית, בדמות הכנסת אורחים, תמיכה בעמיתים ובמעגלי צדקה.
וכשם שבמחצית השקל עשיר לא ירבה ועני לא ימעט, כך בשלום בית – אין מקום למעמדות מופרזים; הערך של "אני מביא חצי ואת/ה מביא/מביאה חצי" מחולל יחד "שקל שלם".
חוט של רציפות – מן האיש והאשה אל המקדש הפנימי
הרעיון של "הר הבית, העזרה, ההיכל וקודש הקודשים" משתקף בבית שבו "חדר הפנימיות" הוא עולמם הסודי והעמוק של בני הזוג, בעוד החדרים והחללים החיצוניים חולשים על פעילות היומיום ומשיקים למעגלים נוספים.
שלום בית, אפוא, פירושו לטפח את המרכז האינטימי באהבה, כדי שהמעגלים החיצוניים ישאבו ממנו שמחה ושפע. אם דואגים ללב ליבה של שלום הבית בין בני הזוג (החיבור הפנימי), היא מזינה את המשפחה והקהילה, בדומה למשכן שהאיר לכל המחנה.
מסר לשלום בית, תרומה והשכנת שם ה' בינינו
כאשר איש ואישה זוכרים שהם "מחצית" ושמול עיניהם עומדת המטרה ליצור "מקדש מעט", ניכרת נוכחות בורא עולם ביניהם.
ההוכחה לכך היא נכונותו של הקב"ה למחוק את שמו לטובת שלום בין בני זוג, עניין המזכיר לנו כי ויתור על אגו ועל כבוד עצמי שקרי מביא ברכה עצומה. כמו כן, ערך ההלכה שלא להירדם בכעס מדגיש ששלום בית הוא לא רק אידיאל נשגב, אלא כלל מעשי הנוגע לכל ערב של חיינו.
כעת אם נסכם את המהלך, מחצית השקל קובעת שאיש אינו שלם לבד, ופרשת תרומה מזכירה את הצורך לתרום חומרים שונים לבניית המשכן.
יחד, הם משמשים מפתח לחיבור שבינו לבינה: כולנו רק "חצאים", הזקוקים לאחדות כדי ליצור מרכז של קדושה.
במקום שבו ישנה אהבה, קבלת פני הזולת בסבר פנים יפות ונכונות לוותר כאשר המצב מצריך זאת – השכינה מוצאת מנוח והשלום פורח מפנים ומאיר את העולם כולו. כך "ועשו לי מקדש" מתקיים למעשה בבתינו, ושמו של הקב"ה דבק באיש ובאשה וממלא את הבית באור ובעוצמה של נצח.
שנזכה בדבקות בשלום ובאורו לכל מעגלי חיינו.